קבלת ערעור בדבר סילוק על הסף של הודעה לצד שלישי בתביעת רשלנות עו"ד

השופט ישעיהו שנלר - אב"ד :

1.         בפנינו ערעור שהגיש המערער על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת מארק-הורנצ'יק), מיום 24.10.06 (בבש"א 173120/06, ת.א. 35377/06), אשר נעתר לבקשת המשיבה 1 (להלן - המשיבה) והורה כי הודעת צד ג' שהגיש המערער כנגדה, תסולק על הסף.

המשיבים 2-5 צויינו כמשיבים פורמליים.

הרקע העובדתי וההליכים :

2.         המשיבה יחד עם אחיותיה, המשיבות 2 ו-4 (להלן - האחיות), נוחלות בהתאם לצוואת אימן המנוחה שהלכה לבית עולמה ביום 1.2.03 (להלן - המנוחה). בצוואתה, ציוותה המנוחה כי רכושה יחולק בחלקים שווים בין שלוש בנותיה.

המערער ייצג את המשיבה 4 (להלן - הלקוחה) במסגרת המשא ומתן שנערך בינה לבין אחיותיה, אשר הוביל בסופו של דבר לכריתת הסכם חלוקה בין שלוש האחיות (להלן - ההסכם), אשר קיבל תוקף של פסק דין.

3.         ביום 11.6.06 הגישו הלקוחה ובעלה - המשיב 5 (להלן - התובעים), תביעה כספית ע"ס 283,297 ש"ח כנגד המערער, שמהותה, כך צויין בכתב התביעה, "חוזית נזיקית". התובעים טענו טענות שונות כנגד המערער, בתפקודו כעורך דין, כשעיקר טענתם נסבה אודות הנכס שקיבלו בהתאם להסכם, קרי: 50% ממניות חב' ה.ר.ק.ל. בע"מ, שהינה איגוד מקרקעין, והיו לה זכויות חכירה של נכס ברח' בוגרשוב 40 בתל-אביב (להלן - הנכס). בדיעבד הסתבר לתובעים, כי זכויות החכירה של הנכס הסתיימו עוד בשנת 2002, ומשכך, טענו התובעים לרשלנות רבתי של המערער, בכך שלא בדק את מצב זכויות החכירה בנכס.

בדיעבד הסתבר לתובעים, כך לפי כתב התביעה, כי הגם ששווי הנכס צויין בהסכם כ-75,000$, נדרשים עתה התובעים לשלם למינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) דמי היוון בסכומים של מאות אלפי שקלים. בנוסף טוענים התובעים, כי לאחר חלוקת נכסי המקרקעין, קיים פער מהותי בין שווי המקרקעין שקיבלה הלקוחה לבין שווי המקרקעין שקיבלו אחיותיה. בתביעה צויין, כי טרם החתימה על ההסכם, הוזמנו שתי שמאויות של הנכס בהן צויין מפורשות, כי לא נבדקו זכויות החכירה (להלן - השמאויות). אולם, המערער לא רק שלא טרח לעיין בשמאויות או לבקשן לידיו - דבר המהווה רשלנות לכשעצמו - אלא שנמנע מבדיקת מצב הזכויות בנכס, חובה המוטלת עליו אף אלמלא השמאויות.

כך נטען כי שווי הנכס אשר נקבע בהתאם לשמאויות, לא הביא בחשבון את נושא דמי ההיוון.

בעקבות האמור טענו התובעים, כי אם היו יודעים על דרישת דמי ההיוון, לא היו חותמים על ההסכם, וחלוקת הנכסים הייתה שונה. מכל מקום, עתרו התובעים לחייב את המערער בתשלום של 218,904 ש"ח, חלקם בדמי ההיוון.

4.         בנוסף טענו התובעים, כי המערער לא גרם לכך שיופיעו בהסכם מנגנונים מהותיים להבטחת האינטרסים של הלקוחה ולהבטחת ביצוע הסכם החלוקה, באופן שהזכויות יאוזנו. כך סרבו האחיות לשתף פעולה עם הלקוחה בשחרור כספים מבנקים. בנוסף, המשיבה 2 לא שילמה חובות מהעיזבון שהוטלו עליה, כשמשיבה זו אף סירבה לצרף חתימתה לשחרור כספי המנוחה מאחד הבנקים, וכן טענות נוספות הקשורות להתנהלותו של המערער. התובעים העריכו נזק זה בסכום של 50,000 ש"ח.

בנוסף דרשו התובעים, כי המערער ישחרר סכום של 14,393.5 ש"ח שעוכבו בידיו שלא כדין.

5.         בכתב ההגנה שהגיש המערער, טען האחרון, בין השאר, כי היה על התובעים לתבוע את האחיות אשר " בידן מצויה ההנאה הכלכלית אשר, לטענת כתב התביעה, נשללת מהתובעים...". בנוסף טען המערער, כי המשיב 3, בנם של התובעים (להלן - הבן או המשיב 3), ייצג את אמו במסגרת המשא ומתן, וכי רק לאחר גיבוש טיוטת הסכם, פנו התובעים למערער.

עוד הוסיף המערער, כי השמאויות היו בידי התובעים יחד עם בנם, וכי התובעים אחראים שילוחית וכי ידיעת הבן כידיעת הוריו. מכל מקום, התובעים הם אלו שקבעו את השווי של 75,000$ ביחס לנכס, בעת שמצויות היו בידם השמאויות, עם ההערה וההדגשה בדבר הצורך בבדיקת הזכויות, לרבות קבלת נסח עדכני.

יתר על כן, המערער קיבל כנתון את הערך המוסכם, וכי המערער לא נדרש כלל ועיקר לנושא זה, אלא לנושאים אחרים שהיו במחלוקת בין האחיות.

ודוק, בסעיף 6 לכתב ההגנה טען המערער מפורשות, כי לתובעים הייתה ידיעה אודות תוכן חוות דעת השמאים, " והם בחרו שלא לחשפה או נמנעו מלחשפה בפני עורך דינם...". עוד טען המערער, כי על התובעים להפנות אצבע מאשימה אל בנם, אשר הסתיר מהם את השמאויות וכך גם להפנות אצבע מאשימה אל האחיות ואל באי כוחן של האחיות, אשר ניהלו עם הלקוחה את המשא ומתן בחוסר תום לב.

בכל הקשור לטענת התובעים, כי נדרשו על-ידו לחתום בחופזה על ההסכם וזאת בערב שבת, טען המערער כי אם קמה לתובעים עילת ביטול ההסכם בגין לחץ או כפייה, כך המערער, היה עליהם לנקוט בהליך שכזה.

6.         המערער שלח הודעה לצד שלישי כנגד המשיבים 1-3. בהודעה טען המערער, בין השאר, כי הוא זכאי לשיפוי מלא מטעם כל אחד מהצדדים השלישיים, ולחלופין, יעתור להשתתפות מהצדדים השלישיים.

כלפי האחיות טען, כי כל אחת מהן נהנית מהנזק שנגרם לתובעת, וכי " לעולם, מי שנהנה, חב חובת שיפוי מלאה כלפי מי שגם אם גרם לנזק, אין לו מהמעשה/המחדל טובת הנאה". האמור התייחס לכל רכיבי התביעה, למעט הכספים שעוכבו.